Rabinical instruction - 23 Tamuz 5774
לעברית לחצו כאן
To switch from edit view to read view
בשנת תשמ"ט כתב הרב דב לנדא מכתב בו הוא קובל על הנהגתו של מנהיג הציבור הליטאי הרב שך זצ"ל. במכתב הוא פורס מסכת טענות כנגד הרב שך, ביניהן הטענה שהרב שך מעודד את בחורי הישיבות לפעול באלימות, שדרכו של בן ישיבה היא עדינות ולא להילחם על הזכויות שלו, ועוד. בשיחות פרטיות הוא גם הביע ביקורת על השיטה של הרב שך כלשונו, לרדוף אנשים שהוא הסתייג מדעותיהם ולמחות נגדם בקולניות. אולם למרבה הפלא מאז שהרב הרב לנדו להיות גדול הדור בעצמו הוא נוקט באותן שיטות בדיוק, ואף בצורה עצימה עוד יותר. הוא נכנס לקרב לא הגון על ראשות עיריית אלעד והפר הסכם חתום עם מפלגת ש"ס. את בחורי הישיבות הוא תיזז מכנס בחירות אחד למשנהו, וכל זה תוך כדי שמלחמה מתנהלת בארץ, ובחורי הישיבות לא זאת שאינם תורמים למאמץ המלחמתי הם נקראו להשתתף בכינוסי הסברה למעמן מועמדו של הרב לנדו. והאחרון הכביד עם הכרזתו על מלחמה אישית ברבנים שלא ישרו קו עם עמדתו, וביניהם הרב דוד לייבל, ראש ישיבה מוכר שהעז לפתוח חטיבה חרדית בצבא כדי שמי שהולך לצבא לפחות יוכל לשרת באווירה חרדית ושומרת מצוות. השינוי החד בעמדתו משונה מאוד ונדרשת הבנה מעמקי בנפש האדם כדי לרדת לעומקו